אלימות בספורט

אלימות בספורט הוא מונח המתאר ביטויי אלימות פיזיים ולא-פיזיים אשר מתרחשים באירועי ספורט, בין אוהדים של קבוצות יריבות, בין אוהדים לספורטאים ואנשי סגל ולעיתים אף בין הספורטאים עצמם.

בעוד מטרת הספורט המוצהרת היא הנאה, לעיתים הופכת תחרותיות בין הקבוצות לאיבה, העלולה להתדרדר לאלימות מילולית ופיזית. פייר דה קוברטן, מייסד המשחקים האולימפים בעת החדשה, קבע כי "ההשתתפות היא העיקר", דהיינו, לא תמיד יש חשיבות לזהות המנצח במפגש ספורט, אך יש חשיבות גדולה לעצם קיומו. לעומת זאת ראה ג'ורג אורוול את הספורט כ"מלחמה בלי יריות", כשכוונתו לכאורה שאת הדגש העיקרי שמים בדרך כלל המשתתפים על הניצחון ואולי אף בכל מחיר. בשנים האחרונות התרחבה תופעת האלימות בספורט בכל העולם, והגבול בין תחרויות ומשחקים ספורטיבים תחרותיים הוגנים לבין פשע של ממש נחצה לא פעם.

אלימות אוהדים

ביטויי האלימות כוללים קללות כלפי שחקני היריבה או אוהדיה, קריאות גזעניות, איומים, ירקות, מכות, יידוי אבנים, השלכת רימוני הלם וחזיזים למגרש ועוד. הפעולות האלימות  יכולות להתבצע בתוך האצטדיון, או מחוץ לו. חלק מאלימות האוהדים נובעת בחלקה מגזענות או משכרות, וגורמים עבריינים המשתמשים בספורט כתירוץ פעילות אלימה.

לכך נביא כמה דוגמאות:

אלימות אוהדים בישראל:

במשטרת ישראל בודקים את התפרעות אוהדי הפועל תל אביב בשרלרואה

לאחר שאף אחד מבין האוהדים האדומים לא נעצר בבלגיה, בוחנים בארץ את התקרית. בהנהלת ליגת האלופות מבטיחים: "אף אחד לא ישתוק על זה", הנהלת הפועל תל אביב: "ההצדקה שאוהד בלגי החל באירוע לא מצדיקה את ההתנהגות הזו, אנחנו מתביישים"

עוד באותו נושאמהומה ביציע הפועל תל אביב, האוהדים השליכו חפצים, המשטרה פיזרה גז מדמיע

 

הפועל תל אביב תשוב היום (שלישי) לישראל אחרי שהודחה אמש ממוקדמות ליגת האלופות של פיב"א כבר בסיבוב הראשון בתום הפסד 72:59 לשרלרואה בגומלין הסיבוב הראשון. אלא שאם כל הכבוד להפסד, העניין האמיתי במשחק היה ביציעים, כשחמש דקות לסיום המשחק החלה מהומה

בסיומה הוצאו כל האוהדים האדומים מהספירודום ומשטרת שרלרואה פיזרה גז מדמיע ביציע שגרם להפסקת המשחק בכרבע שעה.

במשטרת ישראל בוחנים מקרוב את האירוע ועשויים להגיב עם נחיתת האוהדים האדומים בישראל היום ובימים הקרובים. גורמים במשטרה הזכירו הלילה את התקרית הקודמת עם אוהדים ישראלים בשרלרואה, כשאוהדי בית"ר ירושלים התפרעו ביציעים במשחקי מוקדמות הליגה האירופית, ו-12 מהם נעצרו עם הגעתם לארץ והורחקו מהמגרשים.

אלימות אוהדים בחול:

סערה באיטליה: אוהדי לאציו הפיצו באולימפיקו סטיקרים של אנה פרנק במדי רומא

אוהדי לאציו השאירו כרזות אנטישמיות ומדבקות עם תמונתה של פרנק ביציע האולטראס של אוהדי רומא. הפרשה תפסה את הכותרות הראשיות באיטליה, הנשיא וראש הממשלה האיטלקים גינו את האירוע. במחזור הקרוב יוקרא קטע מיומנה של אנה פרנק לפני כל המשחקים

סערה באיטליה, לאחר שסטיקרים של אנה פרנק במדי קבוצת רומא וכרזות אנטישמיות התגלו ביציעי האולימפיקו של רומא אתמול (שני), יום לאחר משחקה של קבוצת לאציו באיצטדיון. בשל כך, הוחלט כי קטע מיומנה של אנה פרנק יוקרא לפני כל משחקי המחזור הקרוב בליגה האיטלקית.

 

אלימות ספורטאים

במקביל, או בנוסף לאלימות אוהדים, ישנם מקרים שבהם האלימות היא בין הספורטאים עצמם. והיא פחות חמורה!!!

עדיין בלתי מנוצח: חביב נורמגומדוב ניצח את קונור מקגרגור בקרב המאה של ה-UFC

למרות הטראש טוק המתמשך של האירי לפני הקרב, אלוף העולם במשקל קל הפגין דומיננטיות מרשימה, ניצח בהכנעה ושניות אחרי הניצחון יצא מהזירה והתנפל על הפמליה של יריבו. בעקבות המהומה: קטטות ומעצרים. חביב תקף במסע"ת, תוארו עלול להישלל ממנו, מקגרגור: "מחכה לקרב חוזר"

התחזיות לקרב שקול נראו רחוקות מהמציאות כבר בדקות הראשונות, כשמקגרגור ניסה להתגונן ללא הצלחה וחביב הפגין דומיננטיות מרשימה. הדרמה הגדולה התרחשה בשניות שאחרי הקרב: נורמגומדוב יצא מהזירה בזעם, התנפל על הפמליה של מקגרגור והורחק מהמקום על ידי מאבטחים. לאחר מכן התפרץ לזירה מספר אנשים מהפמליה של חביב, וניסו לתקוף את מקגרגור. ההתרחשויות על הזירה גרמו לביטול ההכרזה על המנצח.

המהומה נמשכה גם דקות ארוכות אחרי סיום הקרב. אוהדים רבים ניסו להתעמת עם חביב, והוא נאלץ לצאת מהאולם בלאס וגאס בליווי אבטחה כשהצופים משליכים לעברו כוסות משקה. גם מקגרגור יצא מהמקום בליווי המשטרה.

http://www.xn--7dbl2a.com/2018/01/14/%D7%96%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9F-%D7%95%D7%9C%D7%99%D7%A1%D7%98%D7%9E%D7%A0%D7%92%D7%95%D7%91-%D7%90%D7%9C%D7%99%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%A0%D7%96%D7%A7%D7%99-%D7%92%D7%95%D7%A3-%D7%91%D7%A1%D7%A4/#sthash.0PHuq0fn.dpbs -ז'ילין וליסטמנגוב: אלימות ונזקי גוף בספורט

אלימות כמושג מתייחסת לתחום רחב של פעולות מזיקות, הנעשות בידי אדם ופוגעות בפרט או בחברה (זולפן, 2001). אלימות בספורט היא סוג של אלימות בין-אישית המתרחשת בתוך עולם הספורט ומסביב לו (Bredemeier & Shields, 1984). בין ההשלכות השליליות של אלימות בספורט, ניתן למנות: פגיעה גופנית, הרס רכוש ונזק שנגרם לשמו הטוב של ענף הספורט (זולפן, 2001). יש הטוענים כי לאלימות בספורט השלכות על בריאותה של החברה כולה, משום שספורט הפך למרכיב עיקרי בחיי היום-יום דבר שהוליד "כוכבי ספורט", המהווים דמויות לחיקוי עבור הדור הצעיר בחברה (Karon, 1991). עם זאת, למרות ההשלכות השליליות, התופעה זוכה לגינוי חברתי, רק לאחר חשיפתם של אירועים חמורים במיוחד באמצעי התקשורת (Fields, Collins, & Comstock, 2007); כאשר ברוב המקרים, התופעה מודחקת בטענה כי מדובר בחלק בלתי נפרד מן הספורט או בהתנהגות גברית מקובלת (Bredemeier & Shields, 1984).

אלימות בספורט היא לא תופעה חדשה. "ספורט דמים" היה מאוד מקובל בתקופת יוון העתיקה והאימפריה הרומית. מוות היה שכיח במהלך משחקים טקסיים של שבטי המאייה והאצטקים (Coakley, 2008). "פאנקרטיון" היא אומנות לחימה עתיקה ואחת הברוטאליות ביותר שגרמה לעתים קרובות לנזקי גוף חמורים ואף מוות. כמו כן שאר אומנויות הלחימה וההיאבקויות תמיד היו ענפי ספורט אלימים פיזית, ואלימות מילולית מאז ומתמיד הייתה קיימת במשחקי כדור, מרוצים וכדומה (Guilbert, 2006). עם הזמן הספורט עבר תהליך של ארגון מחדש, קיבל חוקים חדשים כחלק מהתפתחות והתארגנות החברה (Coakley, 2008). יחד עם האמור, במהלך מאות השנים, טרם נמצא מענה הולם ועדיין אין דרך למגר את התופעה

ניתן להגדיר אלימות בספורט כתקיפה פיזית או התנהגות המזיקה פיזית, המבוצעת במסגרת הפעילות הספורטיבית, כאשר מטרתה לגרום כאב פיזי או לפגוע באחר, אשר יכול להיות ספורטאי, מאמן, אוהד או בעל תפקיד אחר במסגרת הפעילות הספורטיבית (Pappas et al., 2004). משום שבחלק מענפי הספורט ישנה מידה מסוימת, מקובלת של אלימות (Standen, 2009). התופעה נמדדת בחריגה מן הנורמות המקובלות בענף הספורט ומן המטרות התחרותיות של הספורט (Pappas et al., 2004).

אלימות יכולה להיות ישירה, מונעת על ידי רגשות כעס ותסכול, כאשר מטרתה העיקרית היא לפגוע פיזית ביריב ולגרום לו סבל. לעומת זאת, קיימת אלימות אינסטרומנטלית, פוגעת ומזיקה באותה מידה כמו האלימות הישירה, אך זו משמשת ככלי להשגת מטרה משנית כמו גרימת מטרד ליריב על מנת לשבש ביצועיו הספורטיביים למשל, כאשר קיימת אמונה שהדבר יעזור לנצח (Goral, 2008; Wann, 2005).

סמית (Smith, 1983 as cited in Coakley, 2008, pp. 198-199) מציע טיפולוגיה של אלימות בין ספורטאים, ולפיו ישנם ארבעה סוגי אלימות. הסוג הראשון הוא מגע גופני ברוטאלי. אלה הן הטקטיקות המקובלות בענפי ספורט מסוימים, כחלק בלתי מנפרד מן הפעילות הספורטיבית. אלה הן התנגשויות, חסימות וצורות אחרות של מגע פיזי כוחני שיכול להוביל לפציעות, אך לא מפר את כללי הספורט.

הסוג השני הוא אלימות גבולית, הכולל התנהגויות אשר מפרות את כללי הספורט, אך מקובלות על ידי רוב הספורטאים והמאמנים משום שאלה משמשות כאסטרטגיות תחרותיות. התנהגויות כגון מיקום מסוכן של מרפק או ברך על מנת לגרום מטרד ליריב, בלימה במקום על מנת לגרום לרצן אחר לעצור או ליפול. על מנת להתמודד עם סוג זה של אלימות מוגדרים עונשים ספורטיביים. הסוג השלישי הוא אלימות מעין פלילית, התנהגות המפרה את החוקים הפורמליים והבלתי פורמליים של הספורט, מעין "מכה מתחת לחגורה". סוג זה של אלימות מטופל בדרך כלל על ידי גורמים ספורטיביים והעונשים הם פנימיים. והסוג האחרון הוא אלימות פלילית, הכולל בתוכו את כל ההתנהגויות החורגות באופן ברור מן החוק הפלילי ואשר מטופלות על ידי המשפט הפלילי. התנהגויות כגון תקיפות במהלך הפעילות הספורטיבית, כאשר המטרה שלהן לפגוע ולגרום נזק רב ליריב ככל האפשר. אלימות מסוג זה נדירה יחסית.

טיפולוגיה נוספת שייכת לגילברט (Guilbert, 2004) ולפיה ישנם שלושה סוגי אלימות בספורט. ספורט עם אלימות קשה, הקטגוריה כוללת בתוכה ספורט מגע וספורט מגע קבוצתי. כאשר מטרת ספורט מגע היא לפגוע פיזית ביריב ובספורט מגע קבוצתי המגע הפיזי הוא בלתי נמנע והשאיפה לזכות בנקודות היא זו שגורמת לאלימות ולפגיעות גופניות, כאשר האלימות עצמה אסורה לפי חוקי ענף הספורט. הסוג השני הוא ספורט עם אלימות רכה כגון טניס שולחן וכדור יד. האלימות בדרך כלל מילולית ופסיכולוגית. אלה הם ענפי ספורט אשר בהם הפעילות הספורטיבית מתנהלת מהמרחק והדבר מונע כל מגע פיזי בין הריבים. אך, זה רק מאפשר את קיומן של צורות אחרות של אלימות. הסוג הנוסף הוא של ספורט לא אלים, כגון שחייה וירי. זהו ספורט של יחידים, כמעט ולא קיימת אינטראקציה בין היריבים. כל ספורטאי דבק במטרתו האישית בלבד ואין לו אינטרס לשבש את ביצועיו הספורטיביים של היריב או להיות דומיננטי. במחקרו גילברט (Guilbert, 2006) בחן ואישש את הטיפולוגיה על סמך מדגם של 300 ספורטאים מחמישה ענפי ספורט שונים ומיקם את ענפי הספורט על רצף. בספורט מגע וספורט מגע קבוצתי האלימות היא קשה בשל התנגשות כוחות בין הספורטאים, בספורט המתנהל מהמרחק האלימות היא רכה, בדרך כלל פסיכולוגית, ובספורט פרטני האלימות לא קיימת כלל.

 

http://csr.colman.ac.il/אלימות-בספורט

שם הכותב: אמיל גרינשפון   

 

בנוסף על כך בתקופה האחרונה האלימות בספורט תופסת כותרות רבות, מדי יום אנו שומעים על אלימות אשר התרחשה במקומות המיועדים לספורט, בעיקר בענפי הספורט בהם הקהל הוא "השחקן ה-12", כלומר מהווה חלק גדול והמוני ממתחם הספורט, בענפי ספורט אלו אתמקד. תחילה נגדיר את סוגי האלימות הקיימים בספורט (מילולית ופיזית): אלימות בין מחנות אוהדים, אלימות בין אוהדים לספורטאים ואלימות בין ספורטאים / אנשי הסגל של הקבוצות. ארגונים רבים מנסים להילחם בתופעה, כשאני מדבר על ארגונים אני מתכוון למדינות, עמותות, מנהלות ליגה, התאחדויות ועוד. אך על מי באמת מוטלת האחריות התאגידית והמוסרית? מי באמת צריך להוביל את המאבק באלימות בספורט ואיזה שינוי נדרש לבצע על מנת להגיע למינימום מקרים?

אף אחד לא יודע מתי התחילה האלימות בספורט, ניתן לראות את האלימות עוד בימי רומי העתיקה, "הפעילות הגופנית" הייתה נחלתם של מעטים, בעיקר שבויי מלחמה וגלדיאטורים, המטרה בספורט הייתה הכנה לשירות צבאי ופיתוח שרירי הגוף.

המצב כיום אינו שונה בהרבה, האלימות בספורט עלולה להיות כרוכה בנפגעים רבים, אציג כמה דוגמאות: במצרים, נהרגו 74 בני אדם ואלפים רבים נפצעו כתוצאה מהתפרעות אוהדים בתום משחק כדורגל. בארגנטינה, ה'בראבראבאס', הגרעין הקשה של אוהדי הקבוצות במדינה, אשר בדרך קבע מנהלים קרבות סכינים ואקדחים בין האוהדים, התוצאה: 2 אוהדים של ניו אולד בויז הרוגים, לאחר כמה שנים, לפני אחד ממשחקי הדרבי הגדולים במדינה, מספר אוהדים רוצחים 2 אוהדים מהקבוצה היריבה ואחד המקרים הידועים ביותר הוא כאשר ריבר מנצחת את בוקה 2:0, הקבוצות הם הקבוצות החזקות והמשמעותיות ביותר בעיר בואנוס איירס, היריבות בין 2 הקבוצות מזמן חצתה את גבולות משחק הכדורגל, אוהדי בוקה רוצחים 2 אוהדי ריבר וכותבים בכתובות גרפיטי על האצטדיון הביתי שלהם "הבונבוניירה", 2:2.

שוטר נרצח באיטליה, במשחק בין פאלרמו לקאטניה, במשחק בין אולימפיאקוס לפאנאטאנייקוס ביוון, נרצח אוהד נוסף, ואוהד נוסף של הקבוצה הטורקית פנרבחצ'ה, לא אכנס למה שקורה באפריקה, שם פשוט לא ניתן לעמוד את המספרים, ניתן להמשיך כך עד סוף הדף. ניתן לראות שהאלימות מתפרסת על כל העולם ולא ביבשת מסוימת.

חוץ מרצח, קיימים מקרים רבים נוספים אשר מעודדים אלימות או מביאים לאלימות ולא רק במגרשי הכדורגל. בליגת הפוטבול המקצוענית בארה"ב, ריי לואיס, אחד הכוכבים הגדולים של הענף, מהרייבנס בולטימור – מעורב בקטטה בה נדקר אדם מהצד השני. בסופו של דבר לואיס יוצא זכאי, לאחר הסדר טיעון אשר לא נכנס כאן לפרטיו, אך תחשבו על המסר שמעביר אירוע מסוג זה לאוהדים של הקבוצה ולחובבי הספורט.

​

 

ביבילוגרפיה:

מערכת וואלה! ספורטיום ראשון, 07 באוקטובר 2018,

24.10.2017 14:06 עודכן ב: 16:24

עוזי דן הארץ

אור שקדייום שלישי, 25 בספטמבר 2018, 08:06 וואלה ספורט

http://csr.colman.ac.il/אלימות-בספורט

שם הכותב: אמיל גרינשפון