אלימות בספורט בארץ VS אלימות בספורט מחוץ לארץ.
מגיש: סתיו גולצ'ה
מורה: רונית מחר מלכה
הקדמה- עמוד 2
מבוא-עמוד 3
סקירת ספרות- עמוד 4
טור דעה-עמוד 5
דיון ומסקנות- עמוד 6
סיכום- עמוד 7
ביבילוגרפיה- עמוד 8
הקדמה
קוראים לי סתיו גולצ'ה ואני תלמיד במגמת תקשורת, בשכבת י"ב, בבית ספר קוגל בחולון. במהלך החקר הקבוצתי עסקנו באלימות בספורט, בפרויקט האישי החלטתי לחקור את האלימות בספורט בארץ כנגד האלימות בספורט בחול וליצור בינהם השוואה.
אין ספק שעניין זה מעסיק אותי בחיי היום יום שלי כאשר אני לדוגמא בתור אוהד כדורגל של הקבוצה מכבי תל אביב מגיע למשחק ורואה אלימות ביצעי האוהדים, בין השחקנים, שוטרים שמתערבים ומתנהג באלימות. מבחינתי זה מזעזע ומרתיע אותי ואת שאר אוהבי הספורט מלהגיע למגרשים כי אין שום סיבה בעולם שאוהד יגיע לצפות במשחק ואותה סביבה של אוהדים ושוטרים תהווה לו סכנה וחשש לבריאות שלו, צריך לשים לזה סוף.
מבוא
בעבודתי אחקור את הנושא של אלימות בספורט בארץ בהשוואה לאלימות בספורט בחוץ לארץ.
סוגייה זו רלוונטית ואקטואלית מכיוון שאנו נתקלים באלימות במגרשי הספורט בחיי היום יום שלנו ואפילו בערוצי החדשות פוגשים מקרי אלימות המגרשים מחוץ לארץ ולכל ברצוני ליצור השוואה בין ההשפעות וההשלכות של כל אחד מהמקומות.
אחקור את ההבדלים בין מעשי האוהדים, האלימות בין השחקנים ואחקור גם את פעולות ותגובות השוטרים כלפי אלימות בין מחנות האוהדים.
בנוסף על כך הרבה אומרים שהאלימות בספורט בחוץ לארץ הרבה יותר חמורה ובמצב הרבה יותר גרוע ולכן אקח מקרים ואשווה בין ההשלכות של האלימות בקרב האוהדים השחקנים והמשטרה, היכן יש יותר נפגעים, והיכן מנסים למגר את התופעה ולהביא לסיומה.
סקירת ספרות
בשנות החמישים המוקדמות, כאמור, ליגת הכדורגל הישראלית לא הייתה מוסדרת. מחלוקות רבות בין מרכזי ארגוני הספורט הציבו את ענף הכדורגל במקום משני בתוך ההוויה התרבותית המתגבשת במדינת ישראל הצעירה, למרות קהל אוהדיו הלא מבוטל )בן פורת: 2006 .) משחקים נערכו במסגרת תחרויות גביע, משחקי ידידות וליגה מיוחדת שהתקיימה במהלך שנת 1950 .לאחר שההתאחדות לכדורגל הצליחה להסדיר פעילות שוטפת של משחקים באמצעות פשרות שהושגו בין מרכזי הכוח, נוסדה הליגה הבכירה, ליגה א'. דיווחי עיתונות הספורט . עובדה זו אינה התמקדו בעיקר במשחקי הליגה הראשונה ופחות במשחקי הליגות הנמוכות37 מבטלת את החשיבות החברתית והפוליטית המיוחדת שהייתה לקבוצות מהליגות הנמוכות. הקהל שאהד את הקבוצות הללו שהגיעו מן הקהילות המקומיות, היה אדוק למרות שמספרו לא היה רב לעומת הקהל האוהד את הקבוצות הגדולות. תחושת השייכות והגאווה המקומית בצירוף עם הזיקה הפוליטית הזינו את הפופולאריות של כל קבוצה. בשנים הללו, קבוצת בית"ר ירושלים, שנחשבה לקבוצה מקומית, שובצה במשחקי הליגה השנייה- ליגה ב' )שם: 145 . )בית"ר ירושלים נחשבה לקבוצה ותיקה, שכן נוסדה בשנות השלושים המאוחרות והתפרקה בשל המאורעות ביישוב היהודי38 מחדש קבוצת בית"ר בירושלים תוך הדגשת הקשר בינה לבין ה"אצ"ל": "זו הייתה קבוצה עם אידיאל. כולם היו חברי 'האצ"ל' עם סמל המנורה שזה היה משהו קדוש. אתה לוחם למען . לקבוצה היה קהל וותיק שליווה אותה הסמל. אנשים ידעו שיש קשר בין בית"ר לבין האצ"ל"39 40 עוד מימי ראשיתה. קהל זה כלל את תושבי השכונות בירושלים , לוחמים ופעילים באצ"ל, בעלי זיקה לתנועה הרוויזיוניסטית בתקופת היישוב, ולתנועת "חרות" לאחר קום המדינה )שם: 146 .)הבינוניות של הקבוצה מבחינה ספורטיבית, לא הפחיתה מדמותה הפוליטית שהמשיכה באותו קו עוד מימי היישוב. מקום מושבה והוא בירת ישראל, נוצל להבניית הזהות הציונית ולחיזוק הבעת העניין כלפי הקבוצה מצד קהל האוהדים. בעונת הכדורגל 1954-1953 בית"ר ירושלים מעפילה לראשונה . עד לפברואר 1954 בית"ר ירושלים הייתה 41 לליגה הראשונה )גבאי, דיאון ועמיקם: 2007) קבוצת כדורגל בעלת קהל אוהדים רב, קנאי ורגשני (בן פורת: 2006 :146 .) הקהל במרביתו הורכב מבני מעמדות הנמוכים, מה שאופייני גם למגמת קהל מעמד הפועלים שהתפתחה בבריטניה בשנים קודם לכן בהתייחס לכדורגל. בנוסף, חשוב לציין כי חלק מקהל אוהדיה, למרות הנטייה לשייכות רק לבני השכבות הנמוכות, מקורו היה באנשי תנועת "חרות" שהונהגה בידי אינטלקטואלים אירופאים והיו לאליטה השלטת בתנועה. אותם אינטלקטואלים יוצאי התנועה הרוויזיוניסטית, שימשו בתפקידי ניהול באגודת בית"ר הארצית וגם זו בירושלים. ה"דבק" שחיבר את הקהל האוהד סביב קבוצתו בית"ר ירושלים הכיל כמה מרכיבים. ירושלים , היה הייתה אמנם בירת ישראל, אך בפועל מיקומה התרבותי וכפי הנראה גם הספורטיבי42 . מרכיב נוסף לאחדות הרעיונית סביב בית"ר, היה שיוכה למפלגת "חרות" אשר 43 פריפריאלי עוצבה בתודעה הישראלית כ"מפלגת המקופחים"
המשותפת שנוצרה בין "חרות" לבין הקיפוח נגדו טענה בית"ר בעניין מרכז ההתאחדות לכדורגל בשל היותה ארגון קטן יותר ונבדל בדעותיו הפוליטיות, העצימה את השימוש שעשה הקהל במשחק הכדורגל ככלי לביטוי מחאת השכבות הנמוכות באוכלוסייה נגד מפלגת השלטון ומוסדותיו. למעשה זהו אחד מביטוי שברה של ההגמוניה של מפא"י )או העבודה(, אשר הכילה את השכבות האחרות של האוכלוסייה- המעמד הבורגני, הזעיר בורגני-עירוני והציונות דתית )שם: 92 .)קבוצה זו יישמה הדרה כלפי השכבות המוחלשות- העולים ממדינות ערב )מזרחים( והאזרחים הפלסטינים. ההדרה כללה בידול גיאוגרפי, תעסוקתי, תרבותי, כמו גם חינוך נפרד והדרה סמלית )שם: 93 .)את כל אלו הדגישה חרות והפכה תנועה המונית המכילה את המזרחים יחד עם יוצאי האצ"ל והלח"י בעלת מרכיב אידאולוגי של לאומנות )שם: 94 .)תהליך זה חיזק ועודד את התגבשות הזהות הפוליטית של בית"ר. הכדורגל כפי שהוצג, היה חלק בלתי נפרד מהפוליטיקה. משחק של בית"ר מול הפועל או מכבי נשא עמו משמעות ספורטיבית אך במקביל נרשמה גם נוכחות פוליטית ברורה בקו המפריד בעיקרו בין מפא"י למפלגת "חרות" )שם: 138 ,142 .) בירושלים של שנות החמישים, היו פערים ברמות ההשכלה והתעסוקה בקרב התושבים ושיעור האוכלוסייה שחיה תחת מצוקה כלכלית קשה, היה גבוה מאוד )שם: 144-143 .)הקהל שמחא נגד הממסד השלטוני, הזדהה גם עם שחקני הקבוצה אשר הגיעו מאותן שכונות ומאותו מעמד תעסוקתי )סוחרים, רוכלים, בעלי מלאכה ועוד(. תחת תנאים אלו התעצבו הקבוצה הבית"רית והקהל הירושלמי )שם: 144 ,146 .)מצוקות אלו, יחד עם הזהות הפוליטית המובנית, עודדו את הקהל לבטא מחאה כנגד הממסד "האחראי למצבם" )שם: 147 .)ראוי לציין בנקודה זו כי גם אוהדי הפועל בירושלים סבלו מאותן מצוקות. אולם אלה, השתייכו לקבוצה המזוהה עם השלטונות )שם: 148 .)כוחה של מפלגת "חרות" כאופוזיציה במהלך התקופה הכלכלית הקשה במדינה הנבנית, בא לידי ביטוי גם במחאה במגרשים. מצבם הסוציו-אקונומי הנמוך של האוהדים ביסס תפיסה אנטי-שלטונית הגורסת כי המפלגה השלטת אחראית למעמדם הנמוך ולמצבם הכלכלי הקשה, מה שחיזק את כוחה בקרב האוכלוסייה בירושלים )שם: 147.) המתחרה ה'טבעית' מבית לבית"ר ירושלים הייתה קבוצת הפועל ירושלים אשר ייצגה כאמור את ההסתדרות ואת מפלגת השלטון מהצד השמאלי )שם: שם(. בנוסף, מפלגת "חרות" טיפחה את קבוצת "בית"ר תל-אביב" שמקום מושבה היה במרכז האליטות הימניות השולטות. אלו, הוסיפו לתחושת הקיפוח של אוהדי בית"ר ירושלים, אשר לימים הייתה לחלק מזהותו המעורבת של קהל האוהדים.
הפרקטיקות הראשונות של אהדה פנאטית אלימה ולא נורמטיבית, החלו באנגליה. במקביל לכך, נוסדו התארגנויות מוסדרות של אוהדים פנאטיים באיטליה וספרד, ונעשתה זליגה של אופן האהדה מתוך קבוצות\ ארגוני האוהדים אל אוהדים במדינות אחרות ) :2007: Spaaij 412 .)עולם המחקר של הכדורגל, כמו גם תקשורת הספורט, משתמש במונחים חוליגניזם )תופעת בריונות הרחוב האנגלי( ו Ultra( קבוצות מאורגנות של אוהדים פנאטיים באיטליה ובספרד( כדי לתאר אהדה קיצונית כיוון שמקורם הוא בשלוש המדינות הללו. המונחים הללו שמישים במרבית מדינות הכדורגל על מנת לתאר אוהדים קיצוניים ) ;2000: Dunning לאוהדים המיוחסת הקיצוניות, כן על(. Armstrong and Giulianotti: 2002; Spaaij: 2007 פנאטיים אין היא מעידה על תופעה פרטיקולרית בישראל, כי אם על תופעה חברתית בעיקרה, אשר מתרחשת במקומות נוספים. היא אינה מתקיימת במנותק מהמתרחש במקום הולדתו של הכדורגל- אירופה, כי אם משעתקת את עצמה, בדומה לשאר הפרקטיקות הנהוגות בכדורגל כגון חוקי המשחק, לבוש, התמסחרות הכדורגל ועוד, ממדינה למדינה )בן פורת: 2013 :157 .) במדינות אלו, אנגליה, איטליה וספרד, אוהדי כדורגל הוכיחו ברבות השנים כי עבורם מדובר ב'יותר ממשחק' וכי לקיצוניים שבהם האהדה מהווה ממד זהות קריטי באישיותם, אשר חשוב להבנת התופעה בכללותה )בן פורת: 2007 )אולם, יש להבדיל בין סוגי הפנאטיות בכל מדינה ובה אוהדי כדורגל, שכן הזהות הפנאטית הנוצרת אצל אוהדים, היא בעלת מרכיבים פוליטיים, חברתיים ולעיתים גם כלכליים, בהקשרם המקומי. כפי שנראה בהמשך, התהוותה של האהדה הקיצונית היא בבחינת תהליך של ממש אשר לעיתים מתחיל במועדוני הכדורגל עצמם.
טרמינולוגיה המשמשת חוקרים קיימת חשיבות בהגדרת התופעה העומדת לפתחנו. באנגליה, תופעת הקיצוניות באהדה מכונה "חוליגניזם". מקורה בבריונות רחוב מאנשי המעמד הנמוך- מעמד הפועלים וזו צמחה מלמטה למעלה על בסיס בידול חברתי )12: 1994: Giulianotti .) באיטליה, אוהדים קיצוניים משתייכים לארגונים מוסדרים בשם "אולטרה" )Ultra .)מקורם בקבוצות פוליטיות שראו בהמוני האוהדים מנוע להגדלת כוחם. תופעה זו צמחה מלמעלה למטה על בסיס בידול פוליטי )81-79: 1994: Lago Dal and Biasi De .)ספרד לעומת זאת, משלבת אלמנטים הן מהחוליגניזם האנגלי והן מהאולטרה האיטלקי. הבסיס לאהדה הקיצונית במדינה זו הוא בידול דתי אשר חודד והושחז בידי בעלי ההון שראו באוהדי כדורגל הזדמנות "צרכנית" להגדלת כוח קנייה כלכלי, כמו גם להעצמה פוליטית. על כן תהליך צמיחת הקיצוניות בכדורגל הספרדי נע מלמעלה למטה- ממועדוני הכדורגל אל האוהדים .)McFarland: 2007; Spaaij and Vinas: 2005( Hooligans -האנגלי המונח 3.2 לדעת חוקרים, לא ניתן להגדיר באופן חד משמעי את מושג ה"חוליגני"
המקרה הספרדי מעניין בפני עצמו. אוהדי הכדורגל הנורמטיביים מכונים בעגה הספרדית Pena ואילו האוהדים הקיצוניים משתייכים לתנועות Ultra .בראשית דרכן, קבוצות הכדורגל מומנו בידי השחקנים ומנהלי הקבוצות מהמעמד הבינוני וגם מהאוהדים. קבוצות חסרות מימון התפרקו )207: 2007: McCfarland .)החלוקה החברתית-תיאולוגית בין יושבי חבל קטלוניה )פרוטסטנטים( לבין יושבי החבל הבסקי )קתולים( נשתמרה גם בעולם הכדורגל והובילה לחציצה זהותית בין אוהדי קבוצות הכדורגל הבסקיות לבין הקטלוניות. התקריות האלימות הראשונות התחוללו בתחילת המאה ה-20 וביטאו את הלך הרוח הפוליטי האלים ששרר במדינה )209: Ibid .)כאשר נבנו האצטדיונים הראשונים הוחל מושג ה"טריבונה" )Tribuna ,)השמיש עד היום בכדורגל ובענפי ספורט נוספים, כמקום המושבים המקורים )ibid: Ibid .)מנגד לטריבונה, נוצרו מקומות הישיבה אשר כונו "פרפרנסיה" ולא היו מקורים. כאן למעשה נוצר הבידול החברתי הפיזי בין המעמדות בקרב אוהדי הכדורגל: בעלי הממון מהמעמד הבינוני-גבוה ישבו בטריבונות כי יכלו להרשות לעצמם כלכלית, ומחוסרי הממון ממעמד הפועלים הנמוך ישבו בפרפרנסיות )210: Ibid .)לצד זאת, כמות אוהדי הכדורגל עלתה בכל ספרד בזכות ההשקעה בבניית אצטדיונים חדשים )213: Ibid .)המועדונים עשו ככל שביכולתם כדי ליצור קשר בין אוהדים לבין השחקנים והשתמשו בסמלים, דגלים, צבעים 54 ושפות מסוימות כדי לקדם אחידות תוך כדי הדגשת המועדונים היריבים )ibid: Ibid) . הקבוצות הראשונות של ה Ultra נוצרו אחרי גמר גביע העולם בכדורגל בשנת 1982 אותו אירחה ספרד. הספרדים היו הראשונים להעתיק את מודל ה Ultra שנוצר באיטליה ) :Vinas & Spaai.
אלימות בספורט הישראלי? באירופה יכולים ללמד אותנו!
שורה של תקריות ואירועים מזעזעים מהספורט ביבשת הנאורה בשבוע האחרון, מלמדים אותנו דבר פשוט: המצב כאן רחוק מלהיות כזה קטסטרופה.
יש אצלנו נטייה להפוך כל אירוע אלימות חריג בספורט לוועדת חקירה שמובילה לרפורמה מקיפה. האובר-מוטיבציה לפעול, בדרך כלל של הפוליטיקאים (ואינטרסנטים בתקשורת), יוצר תחושה שביחס לעולם הנאור המצב במגרשים ובאצטדיונים בארץ הוא הכי קרוב שאפשר לתחתית. להלקאה העצמית הזאת ותיאור המציאות כאילו אנחנו נמצאים על-סף קטסטרופה יש אפקט עקיף לא רצוי: הוא מעודד אוהדים להישאר בבית. אבל האם המצב אצלנו באמת כל-כך קטסטרופלי?
בשבוע האחרון, שבוע לגמרי שגרתי של פעילות ליגות ברחבי אירופה, התרחשו כמה אירועים שיכולים לשים בפרופורציות נכונות יותר את מצבנו ולהעיד שבסך הכל אנחנו מדינת ספורט די נורמטיבית. גם אם כושלת מבחינת הישגים.
האירוע החמור ביותר בסופ"ש התרחש בקפריסין: ההתאחדות המקומית ביטלה את כל משחקי הכדורגל בכל הליגות אחרי שמטען חבלה הרים באוויר בשישי בלילה בפרבר של ניקוסיה את הרכב של לאונטיוס טראטוס, שופט בינלאומי ואחד מהשופטים הבכירים במדינה (שפט בין היתר במשחק בין ישראל ללוקסמבורג במוקדמות המונדיאל לפני שנה וחצי).
■ הפרמיירליג האנגלית שנחשבת לחלון הראווה של ליגות הכדורגל בעולם, הצליחה לייצר בשבת אירוע שמעניין כמה ועדות חקירה היה מייצר לו היה מתרחש פה: אלן פארדיו, מאמן ניוקאסל שרק חתם לא מכבר במועדון עד שנת 2020, נגח בשחקן האל סיטי במהלך משחק בין הקבוצות. פארדיו הורחק מהמגרש ונקנס על-ידי קבוצתו ב-100 אלף ליש"ט. זה קורה אחרי שאותו מאמן דחף קוון במשחק ליגה רק בעונה שעברה.
אלימות בספורט: ממצאים חמורים בדו"ח מבקר המדינה
שום תוכנית לא הומלצה לצורך המלחמה בתופעות המכוערות במגרשים, חוסר התמודדות עם התבטאויות גזעניות, 86 אחוז מהאוהדים שהורחקו לא חויבו להתייצב במשטרה ומפקדי מחוז שקבעו כוח אבטחה מוגבר ללא צורך. דו"ח מבקר המדינה שפורסם מצביע על שורה של ליקויים ביישום חוק האלימות בספורט
משרד מבקר המדינה התיר לפרסם היום (ד') במסגרת הדו"ח השנתי שלו את מסקנות הבדיקה שערך בנוגע ליישום חוק האלימות בספורט. הבדיקה שנערכה בין החודשים מרץ-דצמבר 2014 הצביעה על מספר ליקויים ונתונים מדאיגים בנושא, ביניהם התפקוד הלקוי של הסדרנים באצטדיונים, המספר המועט של כתבי אישום המוגשים בגין התבטאויות גזעניות במגרשים, האלימות הגבוהה במשחקי נוער והעלייה התלולה בעבירות אלימות בהם מעורבים בעלי עניין בספורט (שחקנים, מאמנים או שופטים).
שיטור, אכיפה ומניעה באירועי ספורט
דו"ח המבקר העיר למשרד הספורט על כך שיותר מארבע שנים מאז שעלה הצורך בעידכון תנאי הסף הנדרשים למנהל אירוע ספורט, טרם גובשה ההצעה לתיקון החוק בנושא. ככלל, מנהלי אירועי הספורט אינם מכינים דו"חות סיכום אירוע, והמפקדים הטריטוריאליים במחוז או במרחב לא מוודאים כי עשו זאת. לפיכך, אין ברשות המשטרה והגופים האחרים תמונת מצב של כל אירוע ושל מכלול האירועים במשחקים כבסיס לקבלת החלטות. המשטרה גם לא שינתה את תוכנית ההכשרה של סדרנים, כך שיושם דגש מיוחד על יכולתם להתמודד עם הפרות סדר במגרשים.
התמודדות עם התבטאויות גזעניות בספורט
למרות שהמשטרה הציבה את הטיפול בגזענות כיעד מרכזי, היא לא גיבשה תוכנית פעולה לריכוז מכלול המשימות להתמודדות עם התופעה. המשטרה לא נערכה באופן מיוחד למשחקים המועדים להתבטאויות גזעניות. בין השנים 2011-2014 הוגשו עשרה כתבי אישום בשל התבטאויות גזעניות. לטענת הדו"ח, מדובר במספר המשקף חולשה מהותית ועשייה בלתי מספקת של כל מערך האכיפה המשטרתי. המספרים הללו עומדים ביחס הפוך להיקף גילויי הגזענות ביציעים. המבקר מציין כי ספק אם המשטרה, כמובילה של מערך האכיפה, נקטה בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי ליישם מדיניות של "אפס סובלנות" בנושא. ההתאחדות לכדורגל איננה מחייבת את כלל הקבוצות לקבוע תוכנית חינוכית להתמודדות עם התבטאויות גזעניות (למעט בעת העברת זכויות על קבוצה), ולא מחייבת מאמנים ושחקנים (למעט מבמסגרת נבחרת ישראל) להירתם לפעילות פומבית נגד גזענות. בדו"ח מצוין כי יש לבחון גיבוש סנקציות נוספות (קנסות למשל) כנגד הנהלות המתעלמות לחלוטין מביטויי גזענות של אוהדיהן. ההתאחדות, על פי הדו"ח, החמירה את האכיפה נגד התבטאויות גזעניות ויש לראות בחיוב את הפעולות שהיא מבצעת, אך לא מיצתה את השימוש בכלים שבסמכותה. בין השאר היא לא הסמיכה את שופט המשחק לעצור משחק ולהורות על פינוי יציעים במקרים של התפרעויות חמורות.
תקדים: אוהדים יורחקו על התפרעויות במשחקים בחו"ל
שופטת בית המשפט העליון פסקה כי חוק איסור אלימות בספורט יחול גם על אוהדים מתפרעים בארועי ספורט מחוץ לישראל: "התופעה גרמה לנזקים בלתי הפיכים". כעת יצטרך בית המשפט המחוזי להחליט שוב אם להעניש את המעורבים בארועי שרלרואה. שופטת בית המשפט העליון, דפנה ברק ארז, החליטה כי חוק איסור אלימות בספורט יחול גם על אוהדים מתפרעים באירועי ספורט בחו"ל. על פי החלטת השופטת, התפרעות אוהדים בחו"ל במשחק של קבוצה ישראלית עלולה להגביר את החשש להתנהגות אלימה בארועי ספורט בישראל. כעת הנושא ישוב לבית המשפט המחוזי, שיצטרך להכריע האם להטיל שוב עונשים על אותם אוהדים שהיו מעורבים בארועי שרלרואה. ההחלטה של השופטת התקבלה לאחר שהמדינה ערערה על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים לבטל את חלק מצווי ההרחקה מהמגרשים והעונשים שספגו כעשרה אוהדים של בית"ר ירושלים בעקבות ארועי המשחק בבלגיה. העונשים שספגו האוהדים בוטלו לאחר שבית המשפט המחוזי החליט ש"אירוע ספורט" המצוין בהגדרות "איסור אלימות בספורט" יחול על אירועים בתוך מדינת ישראל בלבד.
מניעת אלימות בספורט.
פעולות הביקורת בחודשים מרץ-דצמבר 2014 בדק משרד מבקר המדינה את יישומו של חוק איסור אלימות בספורט ואת יישומן של המלצות הוועדות שעסקו בנושא, בפרט בענפי הכדורגל והכדורסל. נבדקו הנושאים האלה: פעולות משרד התרבות והספורט (להלן גם - המשרד) והמועצה לתכלול המערך למניעת אלימות בספורט; שיטור אזרחי ואכיפה משטרתית; המאבק בגזענות בספורט; התמודדות עם אלימות אוהדים; שיפור חוויית הצפייה; מניעת אלימות בליגות של ילדים ובני נוער; והטמעת כללי אתיקה מקצועית בקרב ספורטאים (הקוד האתי). הבדיקה נעשתה במשרד התרבות והספורט, במועצה למניעת אלימות בספורט, במטה הארצי של משטרת ישראל (להלן - מטא"ר) - באגף מבצעים, שיטור וקהילה (אג"ם) ובאגף חקירות ומודיעין (אח"ם), במחוז צפון ובמרחב יפתח שבמחוז תל אביב, בהתאחדות לכדורגל ובאיגוד הכדורסל. בדיקות השלמה נעשו במשרד החינוך, במשרד לביטחון הפנים (להלן - המשרד לבט"פ) ובמועצה להסדר הימורים בספורט.
הליקויים העיקריים
אי-תכלול המערך למניעת אלימות בספורט בידי משרד התרבות והספורט והמועצה
1 .מאז הוקמה המועצה למניעת אלימות בספורט בספטמבר 2009 ,היא לא הציעה תכנית פעולה לטיפול בנושא האלימות בספורט ולא הצליחה לרתום את הגופים הנוגעים בדבר ליצירת מאגר נתונים על אירועי אלימות.
2 .אף שהמשרד אחראי לתכלול הפעולות ליישום החוק לאיסור אלימות בספורט, ליישומן של המלצות המועצה וההמלצות של הוועדות שהוקמו בנושא, הוא והגופים הנוגעים בדבר (המשטרה, המשרד לבט"פ, משרד החינוך, ההתאחדות לכדורגל ואיגוד הכדורסל) - לא הביאו לידי סיום את הפעולות שנועדו לשפר את האבטחה האזרחית. כמו כן, לא גיבש המשרד תכניות לחינוך הספורטאים בליגות הילדים והנוער, תכניות להתמודדות עם התנהגות אלימה וגזענית של אוהדים ותכניות לשיפור חוויית הצפייה במתקני הספורט
טור דעה
חשבתם פעם האם יש הבדל בין משחקי ספורט בארץ ובחול? איפה יש יותר אלימות? האם מנסים למגר את תופעה זו? אז זהו, שאין הבדל. אם חשבתם שהמצב בארץ שלנו גרוע עוד לא ראיתם קבוצות אוהדים מחוץ לארץ, אוהדים שמתנהגים בפראות, באלימות, כלפי אוהדי הקבוצה היריבה, כלפי שוטרים.
אבל מצד שני חשבתם אולי מחנות האוהדים שהארץ מנסים " לחקות" את אלו שבחול? פועלים בדרכי אלימות דומות, בעזרת שירי נאצה, קטטות מתוכננת ועוד…
והשאלה הכי גדולה שנשאלת היא האם בכלל מנסים למגר תופעה זו במדינות השונות? ואולי גם בארץ?
כי בסופו של דבר אנחנו האוהדים באים לראות ספורט ולא אלימות.
לדעתי האלימות בספורט מחוץ לארץ הרבה יותר חמורה, ברמה שהאוהדים בארץ לפעמים רואים ולומדים מהם בלשון המעטה.
בחוץ לארץ רואים יפה איך ממגרים את האלימות כוחות הביטחון עושים סדר. חבל שגם המשטרה בארץ לא לומדת ולא לוקחת דוגמה מהמשטרה בחוץ לארץ.
דיון ומסקנות
בעבודתי חקרתי את סוגיית האלימות בספורט בארץ אל מול האלימות בספורט בחול.
בעבודתי עלו שאלות רבות כמו היכן יש יותר אלימות בין מחנות האוהדים? היכן המשטרה וכוחות הביטחון מנסים למגר יותר את התופעה? היכן יש יותר התערבות של שחקני הקבוצה והספורטאים עצמם?
לחלק משאלות אלה מצאתי תשובות המציגות נתונים ברורים על הקהך והספורטאים במדינה שלנו.
לפי נתוני משטרת ישראל, העונה שעברה הייתה דווקא רגועה יחסית מזו שקדמה לה. רק ב-64 אירועי אלימות שהתרחשו בסמוך או במהלך משחקים נדרשה התערבות משטרתית ובעונה זו חלה אף ירידה בנתונים של כל אחד מבין תחומי הענישה.
בסה"כ נעצרו 74 אזרחים, 82 עוכבו, ניתנו 156 הרחקות ונפתחו 124 תיקים פליליים. באשר לתיקים, מדובר בנתון הנמוך ביותר בשנתיים שקדמו לעונה שעברה, מה שמלמד על ירידה בהיקף עבירות האוהדים הרי שעבירות של בעלי תפקידים לרוב מטופלות בבתי הדין של איגודי הספורט אלא אם נעשתה עבירה פלילית.
מרבית האירועים התרחשו במשחקי כדורגל, ענף הספורט האלים ביותר בישראל, שם נרשמו 30 אירועים חריגים בליגת העל, שישה בלאומית, 21 בליגות הנמוכות ושלושה בליגות הנוער והילדים. לעומת זאת, ארבעה אירועים בלבד נרשמו במשטרה במשחקי ליגת העל בכדורסל.
לענפים אחרים אין ולו אזכור אחד בסיכומי המשטרה, על אף שהיו כאלה, למשל באירוע האלים שהתרחש במארס 2014 באולם הכדוריד בפתח תקווה שבסיומו נאלצו שחקני הפועל ראשל"צ לצאת מהאולם בליווי משטרתי. "הספירה של אירועי האלימות נעשית לפי אירועים שבהם ביצענו פעולות המשך, כמו מעצרים או חקירות, ולא לפי עבודה באופן שוטף", הבהירו במשטרה.
קצין בכיר במשטרה התייחס לנתונים ואישר כי "ישנה ירידה בכמות האירועים, בין היתר בגלל שמקרי האלימות אכן עברו לתוך תחומי המגרש. בעונה שעברה לא מעט מקרים שבהם היו מעורבים אוהדים התחילו למעשה מכר הדשא, בעיקר בתוך הקבוצות עצמן, מה שהביא לתסיסה ביציעים. לרוב, בתוך המגרשים השוטרים לא נמצאים מתוקף חוק איסור אלימות בספורט, כך שרוב הפעולות נגד עבירות מסוג זה מטופלות בבתי הדין של האיגודים".
ואכן, מנתוני בתי הדין של ההתאחדות לכדורגל עולה תמונה עגומה יותר. 1,887 הרשעות ניתנו ע"י דייני ההתאחדות בעונה שעברה, הנתון הגבוה ביותר בשבע העונות האחרונות. כך למשל, רק בעונה שקדמה לה ניתנו 1,824 הרשעות, בעונת 2011/12 היו 1,792 הרשעות, ב-2010/11 נקבעו 1,809 הרשעות וב-2009/10 רק 1,670.
סיכום
בפרויקט הקבוצתי אנו עוסקים בנושא שמטריד אותנו מאוד הנושא הוא "אלימות בספורט", אלימות בספורט הוא מונח המתאר ביטויי אלימות פיזיים ולא-פיזיים אשר מתרחשים באירועי ספורט, בין אוהדים של קבוצות יריבות, בין אוהדים לספורטאים ואנשי סגל ולעיתים אף בין הספורטאים עצמם.
בעוד מטרת הספורט המוצהרת היא הנאה, לעיתים הופכת תחרותיות בין הקבוצות לאיבה, העלולה להתדרדר לאלימות מילולית ופיזית.
עם זאת, בחרתי לחקור ולהעמיק באופן אישי את נושא האלימות בארץ כנגד האלימות בספורט מחוץ לארץ.
בעבודתי ערכתי השוואה בין הקהלים, מחנות האוהדים, בין המשטרה וכוחות הביטחון ואפילו בין התנהגותם של השחקנים והספורטאים עצמם.
כבר הרבה זמן שאנשים מנסים להשוות את המצב שלנו לחול, מי יותר גרוע… ולפעמים מנסים לחפש את האשמים בסיפור אבל חייבים להבין שזה כמו שרשרת, דבר מוביל לדבר….
בעבודתי התבססתי על פי נתונים מדוח מבקר המדינה הרשמי שנרשמו בבתי המשפט בישראל.
ביבליוגרפיה
אתר החדשות- YNET
https://m.ynet.co.il/Articles/4717444
אתר חדשות הספורט- ONE
https://m.one.co.il/Mobile/Article/05-06/1,1,2,0/336007.html?ref=hp